הליכה בחוף הים

זו שעת בין ערביים ביו השמש לשקיעה,
ואני יושבת על חוף הים, וחושבת עלייך כל דקה
נזכרת בימי הקיץ החמים, כשרק התחלנו להיות חברים
איך יד ביד היינו מטיילים, ונהנים
הולכת על החול הרך, ומתגעגעת כל כך
אל הרגעים היפים שחווינו לאורך השנים
הימים שהיו קצרים ,אך ארוכים כאחד
כאשר רצינו להיות כל הזמן ביחד ולא לבד
תוהה אני מה השתנה ואיך מחברים הפכנו לכמעט אויבים
כל החלומות המשותפים התפזרו להם כגרגירי החול,
מביטה אל הים הגדול ,ושוב חושבת על הכל
הים הכחול מזכיר לי את מבטך ביום הראשון,כשהכרנו
ההתרגשות והפרפרים,ככה סתם פשוט נעלמים?
אוהבת אותך כגודל הים –אם בכלל דבר כזה קיים
אומרים שלאחר תקופה האהבה נשחקת
אך אצלי היא רק מתגברת,
כמו הגלים המתנפצים אל הסלעים
אני יודעת שאוהב אותך לעולמים,
כמו שהים אינו יודע צבע אחר מלבד כחול
לעולם לא תדע עד כמה ליבי לאהוב אותך יכול
כבר מחשיך והכוכבים מנצנצים,
מדמיינת אותך מגיע ,ואנחנו ביחד יושבים
ממש כמו בימים הטובים
אולי אם היית יודע –לא היית פוגע
אהבתי אותך אהבה נדירה ומיוחדת
אהבה שלא משיגים ככה בקלות
זהו רגש שלא לוקחים כמובן מאליו
אבל זה לא משנה כבר עכשיו
רואה אני כמה נכון המשפט שאומר "יש הרבה דגים בים"
אך אני דגתי דג אחד שעליו לא יכלתי לוותר
הדג עליי וויתר ואותי זה מאוד ציער
כבר השמש זורחת והבוקר קרב ובא
אני עוד יושבת בחוף, ולא מרגישה עייפה,
כמו שהשקיעה התחלפה לזריחה,והחושך הפך לאור,
כך הפכנו מאוהבים לשני אנשים זרים.
הגיע הזמן ללכת,לחזור לשגרה
הביקור בים אולי נגמר,
אך ים המחשבות עלייך ימשיך גם מחר.